מרפסות תל אביב

נשבר לו עוד קיץ, על המרפסת
זה מריח כמו סתיו
זה נצרב בעלה
מוצא את הים

ביופייך המלוח
נשבר לו עוד קיץ
בשממת החצר
ויש בזה סוד

שרועה על גבה
מול שמים נמתחת
לוכדת שמשות
ירכיה אספלט
ויש איזה סוד

בנשימה המפויחת
שמזמין את הרוח לנשוב ברחובות
עוד אחד יבוא בינינו
עוד אחד יעזוב
אבל תמיד אנחנו שנינו לא נפסיק לאהוב

נשבר לו עוד קיץ
ועל המרפסת
נשר לו עלה
כמו מילה אחרונה
תבואי קרוב
שאוכל בך לגעת
ולמצוא את החום שנצרת בגופך

מילים: מיכה שטרית