פרהיסטוריה

ואני זוכר את עצמי מכה
מזוין באלה מתקופת האבן
אני זוכר את עצמי מחכה

בתבונה מדוקדקת על התבן
ואני מעיין ברצינות בשריפת
הגשרים הגדלים והקטנים

ואני מקדם בשמחה את סופת
הנחשים השחורים והצפעוניים

ואני מתכוון לעשות דברים
שאיש לא טרח לעשות לפני

ואני מארגן מרוצי נמרים
בהירים וכהים לכל ידידי
ואני מחכה למוות הטוב

שיחלוף עלפני למקום אחר
ואני כבר שוכח את הרב
ואת המעט אינני זוכר

מילים: דויד אבידן, לחן: דן תורן