יום יום

מנסה להתרכז רק במה שחשוב באמת,
אני לא מתפזרת,
מפסיקה לחשוב רק על מה שחסר
ולמי יש יותר,
כמה שפחות להאחז בעבר,
כמה שפחות לתכנן את המחר,
לא לרחם, לא לרכל,
למצוא את העיקר בתוך כל התפל.

יום יום,
יום יום
אני מודה לאלוהים על חסדים קטנים,
על אור בעננים
יום יום,
יום יום
יש אש ואפלה בחלומות שלי,
אני לא שוכחת.

לא רוצה להעלם בתוך כל האפור הזה של השגרה,
פעם ועוד פעם ועוד פעם חזרה,
לפעמים אני לא פה ולא שם
ואיפה אני?
מיתר פנימי, מיתר פנימי,
חייבת למצוא את הזמן
ללכת בשקט על שפת הים,
להרים את הראש, ללטף את השמש,
להרגיש את החיים, את החול החם.

יום יום...

מפחיד שלא יהיה לי מספיק,
מה שאני צריכה זה המון אהבה,
באיזון העדין,
בין לשמור ללשבור,
מפחיד להתבלבל, שלא יהיה לאן לחזור.

יום יום...

מילים: דנה ברגר