כשמיקה עצובה

כשמיקה עצובה החלונות שלנו
כבים אחד אחד - אותם איש לא כיבה
כשמיקה עצובה בבת אחת כולנו
כולנו עצובים ואין לנו סיבה

כשמיקה עצובה המכוניות בשקט
עומדות פתאום דומם בדרך הגדולה
כשמיקה עצובה רכבת שחורקת
עוצרת בלי סימן בלב המסילה

ולא רואים דבר מלבד שמיים
ולא שומעים דבר, גם לא תשובה
ולא רואים דבר מלבד עיניים
המספרות כי מיקה עצובה

כשמיקה עצובה החיילים בליל
אובדים במשעולים ולא מוצאים דרכם
כשמיקה עצובה מעל גדרות התיל
רוצים לירות אך לא נשמע להם נשקם

כשמיקה עצובה אז מביטים סביבנו
הכל כל כך מוזר, העיר כל כך שונה
כשמיקה עצובה השיר שבליבנו
חולף ללא מילים, חולף בלי מנגינה

ולא רואים...

כשמיקה עצובה באים אנו אלייך
נלך יומם וליל בדרך בה תלכי
כשמיקה עצובה אמרי לידידייך
ונעשה הכל כדי שתחייכי

מילים: עמוס אטינגר, לחן: זיקו גרציאני