כשאבא מדבר

כשאבא מדבר – אני שומע,
אבל בליבי – אני יודע,
שיש דברים אמנם בודדים
שבהם הצדק עם הילדים.

הוא אוסר לטפס על העץ הגדול,
הוא פשוט מפחד שמא אפול,
אולי הוא צודק, אבל לא ייתכן
לראות איך אנקור בונה לו קן.
אם לא מטפסים על העץ עד הסוף,
אם לא מציצים מקרוב מקרוב...

כשאבא מדבר – אני שומע,
אבל בליבי – אני יודע,
שיש דברים אמנם בודדים
שבהם הצדק עם הילדים.

אסור לשבת ליד המדורה,
כי האש הקופצת מסוכנת נורא,
אולי הוא צודק אבל זה סתם צחוק,
להנות ממדורה כשיושבים מרחוק.
אם אני לא ניגש ממש עד האש,
אני לא נהנה וגם לא מתרגש...

כשאבא מדבר – אני שומע,
אבל בליבי – אני יודע,
שיש דברים אמנם בודדים,
שבהם הצדק עם הילדים.

אז ככה:
אסור לי ללכת לים בלי הורים,
שמא אטבע בין גלים סוערים,
אולי הוא צודק, אבל זה חמור,
לשמוע כל רגע אסור ואסור.
אם אני לא אשתולל וארוץ עם כולם
בכלל לא שווה לי ללכת לים...

מילים: יורם ברנע, לחן: דני גרנות