הפרעת קשב

כבר לא שומע חדשות,
לא הכפשות, לא הכחשות,
אין לי מושג ירוק מה מתרחש,
לא איך פוליטיקאי מיקרובּ
מוכר הכל - רק תן לו ג'ובּ,
תודה לאל, אני חירש.

גם יש לי פטור מלהקשיב
לזבלנים שמסביב
בזמן שאנשים טובים עולים באש.
אני פטור מאטימות,
אני לא פה, אני על mute,
תודה לאל, אני חירש.

לא מקנא באלה ששומעים:
הם חשופים לגידופים ואיומים.
אח, איזה כיף זה לא לשמוע את הכנסת!
(ובייחוד לא את אשתי כשהיא כועסת).

אותי יותר לא מבהילים
לא במילים, לא עם טילים,
תנו לי רק ערוץ הספורט ולנשנש,
גם אם תפרוץ פה מלחמה -
אני אפילו לא אשמע -
הסברתי כבר: אני חירש.

יש לי שחרור מצעקות
ומבדיחות לא מצחיקות,
תצחיקו זה את זה, סליחה, אני פורש.
וגם הרכב מאחור
יכול לצפור: "סע, יא חמור!"
הללויה, אני חירש!


ואם ההוא, בממשלה,
יתחיל שוב עם ה"בלה-בלה-בלה"
שיברבר, אני לא מתרגש,
אוֹמַר לראש הממשלה:
"תודה רבה, היה נפלא,
אני לא פה, אני חירש!"

שיקשקש, שיטשטש,
שיחנטרש, שיחרבש,
שיאשר, שיתכחש,
שיתחתן, שיתגרש,
מבחינתי שיכהן עד סוף 2096.
מה 'כפת לי אני?

מילים: קובי לוריא, לחן: קובי לוריא