והיה כי תמצאו

והיה כי תמצאו מגילת לבבי
בעפר תיתפלש,
ואמרתם כה: היה איש תמים ופשוט,
ועייף וחלש.

ויהי האיש עושה וחי לו לתומו,
ונחבא אל כיליו,
ומקבל בדממה, בלי ברכה וקללה,
הבא לו מאליו.

ויצא האיש ויהי עובר לתומו,
ונתיבו לא עיקש;
מקטנות לא ברח וגדולות לא פילל,
ונצורות לא ביקש.

ואם אחרו, אך באו, לא קרואות, הגדולות
ובדרך המלך -
ויעמוד האיש והוא מביט מישתאה
ויקוד וילך.

ואם אחרו, אך דפקו על פיתחו הנצורות -
והוא לא אספן,
ויתעב כאחד עוז נפש הכלבים
עם צידקת לב שפן.

ועליית קיר קטנה לאיש ההוא היתה,
ולה אשנב קטן,
ותהי לו לנפשו, ולא ידע בה מלאך,
ולא שלט בה שטן.

ולאיש תפילה אחת, והיה בצר לו,
ויהי עולה שמה,
צונח לאשנב ורועד ולוהט -
ומפלל בדממה.

ותארך התפילה כארוך ימי חייו.
אך אל עליון לא רצה
את לא ביקש לו ניתן, והאחת שביקש -
אותה לא מצא.

והאיש עד יום אחרון לא נואש מרחמים
ונפשו הוחילה
ולבבו התפלל, התפלל וימת
באמצע התפילה.

מילים: חיים נחמן ביאליק