לא נמסה

והקמטים הראשונים שיבואו עם הזמן
כמו שלג ירושלמי דל של שבת בבוקר
ואיך זה שאני כבר מכיר אותם מזמן
כאילו הם עברו איתי את כל הדרך
נשב על כוס קפה, אספר להם סיפור
שאני קצת לבד אבל זה קצת בעצם
אולי גם היא תבוא ליום אחד לסגור עניין
ליום אחד להסתכל על מה עושה לי את זה

את לקחת לי הכל
ואני לא יכול לנשום
את שורפת אותי
ואת עצמך בדרך
את חיה משחקים
וליבך כמו קרח
את לא נמסה, את לא נמסה

ואיך זה ששנים עוברות ואני נשאר אותו דבר
שוב מתרגש משיר חדש אותו כתבתי אמש
שוב מוקסם מציפורים שחופשיות להתבלבל
שמותר להן לסטות ולשנות ת'דרך
ואני הוא מה שאני כל כך קשה להשתנות
כל כך קשה להתוודות שרב חיי הם שקר
שכשאוהב בא לי לשנוא, כשצוחק בא לי לבכות
ולומר לך שנגמר ושוב חוזר העצב

את לקחת לי הכל...

מילים: דניאל סטופין, לחן: דניאל סטופין