שבורה

ממול עולה השמש המסנוורת,
האם גם היא תמיד זוכרת כל חלום שלא נפתר
צלצול, מתעורר על השטיח,
מנסה ולא מצליח, מתחמק אבל נזכר
"אתה, אתה תמיד תהיה פצוע,
איפה הלב שלך, פגוע", אמרת ונעלמת מכאן
עכשיו אחד מכל מטבעותייך
על המדף של הפסדייך תמיד יהיו לי לסימן

אהובתי היחידה, אני תמיד אשיר ורק בשבילה
פועם ליבי בתוך שלה,
גם אם אשכח אותי לא אשכח אותה

יורד אל הטיילת מול המים,
מחפש רק בשמיים רמזים שהיא הייתה
אולי הם יפתחו אלי הפעם,
אך לא ברק אחד, לא רעם, לא יחזירו לי אותה
"אתה לא מספר לי על פצעיך,
אז איך אגיע עד אליך", אמרת ונעלמת מכאן
עכשיו אחד מכל זכרונותייך ממגירת געגועייך
תמיד יהיו לי לסימן

אהובתי היחידה...

מילים: דניאל סלומון