בואי לנוח

אותך ראיתי באה מן הבוקר
בסרפן ובידך ילקוט
את צמותייך אז ראיתי על כתפייך
ברק שחור בזיכרוני חרוט

בואי לנוח
נוחי על כתפי
אלטף את שיערך האפור
יחד נחלום
ונזכור עד תום
של כל אותם זמנים שמאחור

אותך ראיתי באה מן השחר
אני נצבתי שם מעט נבוך
אמרת אלי שלום ואז עוד לא ידענו
שיחד עוד נלך בשביל ארוך

בואי לנוח...

ביתנו הראשון היה האוהל
ומהצריף עברנו לשיכון
אך באותם זמנים קשה היה לדעת
כיצד נוכל לבחור את הכיוון

בואי לנוח...

מילים: שרה שובל