הם לבדם

בניגון דומיות ושמיים העיר עד עיניה מוצפת.
איך אצא לעבור לבדי בשקיפות המבול השקט?
מרישתות הזהב הדולק נחלצה איילתי המרצפת.
לפנינו גבהו על הגבול הרקיע הקר והעת.

מה צלולה ונוכרית בינתם, מה עריץ ואחרון פה האלם!
גם חליל הרועה ייטרף בלי הגיע לקצות מישוריו.
רק הבכי והצחוק לבדם עוד ילכו בדרכינו האלו,
עד יפלו בלי אויב ובלי קרב.

מילים: נתן אלתרמן, לחן: דרור אידר