שבעים ושבע

אני בכפולות של שבעים ושבע
בכל תדפיס שלי
החלל הגדל
והרוח שנושף עלי
אנרגיית אלוהים
נעשה עדין ומלטף את לחיי
הסמוקות

התמונות שלמות יותר
התמונות צריכות להיות שלמות פחות.
השביל נקי מעלי שלכת
כאבי פרידה או אבק דרכים ישן
והאופק ברור וצלול מנוקד באלפי כוכבים
והפעם אגע וארגיש את האש שבין ציפורני

עכשיו כשהשביל בלע עם הזמן את קודי ההשכלה המדריכים
והשקט מונח במקומו

מילים: מאיה אור, לחן: יובל אור