לבדה אל ביתה

היא פסעה לבדה
בעולם בודדה,
ודמעות לא נותרו לה לבכות,
כי על הבמה
היא חשפה את עצמה,
ועכשיו על צדי מדרכות

ערמות של גברים
שחלמו על גופה
מעולם לא ביקשו את ידה
עטופים בבושה
הם חוזרים לאשה
והיא לבדה אל ביתה

היא מכרה את גופה,
ונפשה עייפה,
מתנות לא יגישו לה עוד
כי חלום היא חלמה,
נשמתה נעלמה
ולכן לא תוסיף עוד לרקוד

ערמות של גברים...

מקצוות כל העיר
אל החור שבקיר,
נהרו בהמון הגברים
כי בשטר לא גדול
הם ראו לה הכל
וכך הם עליה גומרים

ערמות של גברים...

מילים: מעין אוחנה, לחן: דני גפני