בואי

בואי אליי משדות של זרים אדומה
לא ראיתי אותך כבר שנים,
כל תל-אביב מסתכלת עלי ורואה
את רעבוני.

בואי אליי מלילות בהירים
תקרעי לפני את בטנך הרכה
הצועקת את שמי,
אם תתכסי שוב בעצב ההוא
אז קולי יחדור את ליבך
וימיס את כולו לשנייה.

מתק זכרך עוד אפל ונמסך בשפתיי -
דם שהופך לשירים,
כל הכלבים מריחים, משתגעים ברחובות,
יש לי עתיד.

בואי אליי מבקרים חשוכים,
שאשפוך לפניך אותי הרכה,
הצועקת את שמך,
אם אתכסה שוב ברעד הזה
אז תכי בראשי בחזקה ואז תצחקי.

מילים: הגר רוה, לחן: הגר רוה