איפה כל החבר'ה

מסביב נהם הסער
אך ראשנו אז לא שח
לפקוד תמיד היינו,
אנו אנו הפלמ"ח.

אז היה הכל אחרת,
זה נראה רחוק כל כך,
הירדן והכנרת
זה נגמר כבר ונשכח.

מהנגב עד מטולה
מהים עד המדבר,
איציק, רפי, נחצ'ה, שולה,
זה הכל מה שנשאר.

גד נסע לו לקמצ'טקה
לחפש את המחר.
הוא מאומה לא מצא שם,
אבל הנה לא חזר.

רותי נעשתה דיילת
והכירה מיליונר
יש להם ילדה וילד
היא כבר לא תחזור יותר.

מי זוכר את מוטי ורד?
זה היה כזה סייר!
הוא מצא בים תיירת
ועכשיו גם הוא תייר.

מה קרה לאליהו?
כנראה גם הוא נסע.
דב יושב במעשיהו
עניינים של הכנסה.

לא נשאר עם מי לשבת
לא נשאר עם מי לשתות
רק בלב הומה עצבת
רק מיתר ממשיך לרטוט.

אבל יום אחד
השעה הייתה חמש דקות לשתיים עשרה
בקול ישראל והחזאי אמר:
"מעונן חלקית
יש לצפות למטרות כבדים"
והקריין אמר:
הלו, הלו
משה, משה
אתה שומע אותי?
"צה"ל קורא לך מותק,
חזור"

גד לקח טרמפ מקמצ'טקה
מוטי התנדב מיד
רותי התגייסה עם נחצ'ה
שלא יילחם לבד.

ג'ו הפך להיות שוב יוסי
דן חזר כבר מהוואי
דב ברח ממעשיהו
יש לו עסק בסיני

יש עכשיו עם מי לשבת
יש עכשיו עם מי לשתות
והלב הומה בשקט
רק מיתר ממשיך לרטוט.

מסביב יהום הסער
אך ראשנו לא ישח
לפקוד תמיד אנחנו
אנו אנו הפלמ"ח...
אנו אנו הפלמ"ח...

מילים: עמוס קינן, לחן: דוד קריבושי