שני שקי שינה

היה זה יום לוהט ושגעוני של קיץ
מול ים המלח, בין עין גדי למצדה.
הטור קרס תחתיו מחום ופיק ברכיים
והיא, רק היא חייכה דומם - וצעדה.

והוא על החלוץ פקד לחדול מלכת
ולמאסף ציווה לתמוך בנחשלים.
וכשראה אותה צועדת ומחייכת
ניבא לו לבבו: "היא עוד תהיה שלי..."

שניהם לקחו עמם שני תרמילים של גב
שתי מימיות מלאות (אחת צבאית, אגב),
מפה אחת למאה אלף ישנה
ושני שקי שינה
ושני שקי שינה.

עם אור הדמדומים עלו כולם בחבל
למרום פסגת ההר, והיא חמקה פתאום.
וכשהסב פניו - ראה אותה ניצבת
בגובה המצוק אשר מעל לתהום.

והוא קרא לה: "שוש", והיא השיבה: "גדי",
והוא צעק: "תרדי", והיא ענתה: "מחר ... "
וגלגלה צחוקים ישר לתוך הואדי
כאילו גלגלה סלעים מראש ההר ...

שניהם לקחו עמם שני תרמילים של גב ....

בערב, המדורה - כיסתה אותם בפיח
וריח מלח עז הבקיע מן הים
וכשהגיע מאוחר מאוד, אל פיה
היה זה כצמא אל פי המעיין.

והוא היה סוער ומתפרץ כרוח,
והיא היתה פראית כחתולי הבר
וכשחיבק אותה ושער ראשה פרוע
היה נדמה לו כי חיבק את המדבר ....

מאז שניהם לוקחים שני תרמילים של גב,
שתי מימיות מלאות (אחת צבאית, אגב),
וכאילו בלי משים, וכאילו מן הצד -
רק שק שינה אחד,
רק שק שינה אחד...

מילים: יוסי גמזו, לחן: משה וילנסקי