חליפות

אחד, שתיים, עשר ערוץ מקומי
יושב מול המסך ותוהה מה מקומי במארג
אפילו זה שבחרתי בו
לא נראה מודאג מזה שאין לי בכלל על מי לסמוך
בטח לא עליו אבל כאן רק מתחיל הברוך
כי כל הנבחרים ייאוש אחד ארוך
חבריו לכסא לא יותר טובים ממנו
שיבוט של אופורטוניסטים שרגש אצלהם איננו
קרח במקום לב
צבע גועש במקום דם
שכחו מהו כאב
מדי יום הופכים עורם משל היו זיקיות
איש מהם אינו רוחץ ידיים נקיות
אולי אני האידיוט
שלא מבין איך מעשים פחות חשובים מתדמית
שמתקשה להירגע על מכסה חבית הדינמיט
ושלא מצליח לזכור מנסה מתי הפך בית הנבחרים לבית הכסא

אנשים (אין לכם באמת תירוץ)
'תם יודעים (החליפות לא שמות קצוץ)
עליהם לסמוך (משענת קנה רצוץ)
הם יודעים שזו ספירה לאחור עד הפיצוץ

בתוך כל הבתים כל המקלטים פתוחים
וכל האנשים צופים באותם ערוצים
שמשדרים באותן השעות
את כל החליפות במידות יותר מדי גדולות
מבטיחים הבטחות הנוגעות לצרות
של כל האנשים בתוך כל הבתים
בהם כל המקלטים פתוחים
אם אין בזה חדש אז זה לא חדשות

המעגל הזה חייב להישבר
החליפות איבדו מזמן את הזכות לדבר
אינטונציה של מטיף (מטיף) בטון תקיף (תקיף)
כאילו אנ'לא יודע שאת עצמך אתה מקיף (מקיף)
באלף ואחד לקקנים, מקורבים
יועצים, מאפרים, כותבי נאומים
אדון חליפה אנ'לא נטפל אליך סתם
אני זה שמשלם את המשכורת של כולם

אנשים...

החליפה רוצה מצלמה
הערוץ רוצה לשדר לכם
רק האנשים יכולים לייצר אפיק אחר
כביש עוקף חליפות
שווה להתאמץ בשבילו
זה יכול לקרות רק יחד לא איש איש לעצמו
דמיינו לעצמכם שכולנו נעשה ת'מירב
לצאת מהמצב אליו נקלענו
לא נרשה להם להתעלל בחסכונות
להכניס ת'יד המיוזעת שלהם לתוך הקצבאות
להפלות בין אלמנות, לסכסך בין פעילים
לגזור קופון גם על חשבון אחינו הנכים
דמיינו לעצמכם שניקח אחריות על גורלנו
נפסיק לתת לחארות לחרבן גם עלינו
נבין שההבדל בין בני מיעוטים לטובי בנינו איננו
נשיר מבט אלוקינו ונאמר דיינו
ת'חליפות נחזיר למקומן הנכון
עמוק עמוק אל תוך דפי העיתון

אנשים...

מילים: משה אסרף