להתחלק בעיר

פוליטיקאים בכל העולם מתנועעים בכיסאות
מחבלים מתאבדים מוצאים לצופי טלוויזיה משהו לראות
ובאותו זמן אני מנסה לחיות - חיים של אמת
וחובה עליי לשאול למה לא נתחלק
נתחלק בעיר, נתחלק בבוץ, וגם באספלט החם
בתחבורה הציבורית, בכאב, בדם
נתחלק בחודש אוגוסט בגלי החמסין
בקשיי חניה, דיור ציבורי, בתי עלמין
ביופי שאין שני לו חבוי מאחורי מסך דמעות
כי כולם פה ביחד שותפים בחרדות
נתחלק בפקקי התנועה ושכיות החמדה הפתוחות לכולם
בקיצונים שלא מתגברים על אנחנו נגדם
נתחלק בלבנים בנות 3000(שלושת אלפים) שנה
בתשעה קבין ובוועד שכונה
נתחלק בחיוכים כמעט מפתים של נערות כמעט נשים
וכמעט כל הגברים נשימתם כמעט נעתקת
בלבבות נוקשים בתוך מיליון אנשים
הנושאים כבר שנים אותה הצלקת

נתחלק בעיר לא נפרק את העיר
אלף מחסומים אלף הבדלים
אלפי שנים עברו ועוד לא מצליחים
להתחלק בעיר לא לפרק את העיר
אלף חלומות אלף אכזבות
מסרב להאמין שאפסו התקוות
פוליטיקאים בכיסאות מזיזים את הישבן

מחבלים מתאבדים מייצרים אווירה של חורבן
כי כן ברור שזה יקרה רק לא מתי והיכן
אני עדיין צועק - בואו נתחלק, כולם
נתחלק בריח אוויר ייחודי וחמים
ספרים, ציורים ואומנים שתרים
אחר טעם עתיק, הרף עין קדום
וצליל של אמת, אפילו סתום
נתחלק ביום מושלג אחד בכל שנה
הביטוי הארצי של כנפי השכינה
יום שאל מול יופיו כל רוע נכנע
למחרת נחזור לחיות שוב בלי הגנה

נתחלק בעיר לא נפרק את העיר
אלף מחסומים אלף הבדלים
אלפי שנים עברו ועוד לא מצליחים
להתחלק בעיר לא לפרק את העיר
אלף חלומות אלף אכזבות
מסרב להאמין שאפסו התקוות
פוליטיקאים בכיסאות מזיזים את הישבן

אני יודע שנולדנו לתוך כל מיני אמונות
אני יודע שכל דקה שעוברת היא פחות דקה לחיות
אך אם אתים משאלתנו ולא חרבות
להתקרב חובתנו לא להקריב קורבנות
ואני לא נרתע מקללה בת אלפים
ואני לא נרתע מנביאים ומטיפים
כי ראיתי ילדים קופאים כואבים
ואם אבותינו כשלו - אז בואו נהיה ראשונים

נתחלק בעיר לא נפרק את העיר...

ירושלים... ירושלים...

מילים: משה אסרף