תחנת הרדיו הישנה

את משקרת, נחבאת בין השורות, סוררת, מה זאת אומרת, רציתְּ בכלל להיות זמרת.
הסיפור שלך הזוי, וכל ילדון יודע מה זה ראפ היום. רצית יותר, רצית אלבום,
יותר מקום, רצית מרחב וצבע משלך, שורות שורות הצדיעו לך,
“את האחת היחידה”, את מדהימה, אבל חושבת את עצמה.
אמרו, את נטע זר, את משוגעת, נושאת הרבה קוצים עם דעת,
משבשת את התנועה, בת כמה את?

הראש מלא דמעות והגיונות, הלב בחלומות,
שונאת דעות קדומות, מאמינה בטעויות ונפלאות.
הבטחת שתתעשתי. שלא תשירי שיר עם משוואות בתבניות,
“מי בשער העיתון , למי יש פה גדול
ומי הכי יפה, ומי הכול יכול”

את התקווה היחידה, אהבתי הראשונה. צלחת איתי לילות טרופים כבדי שנה.
את תחנת הרדיו הישנה.

עזבי, לכי על האחד היחידי, נפצי את כל האלילים החדשים,
את הפסלים שברי, ובדורך חדשי, אל תחששי ואל תראי, דברי חופשי.
שירים שלא ינוס לֵחָם, ולב חכם, לכי זקוף, לכי איתן,
מילים כְּדָרְבָּנות דַבְּרי, בּשמֵךְ, ולא בשם העם.

על הנייר הלב שלך חשוף כמו לוח, לכל הכיוונים פתוח,
נותן לרוח לשחק ברגשות, מלחמת עולמות,
70 פנים לך ודעות, ובליבך אותות.

אז תאמיני בעצמך, זמרת. אני עפר קטן, ואת צמרת.
אל תהיי לרוח החופשית שלך סוהרת.
באתי לפתחך נרגש, אבל שבוי. רוצה להיות לך מלך, רוצה להיות ראוי.
אני מקדיש לך את השיר מכל הלב. אם לא תרצי אותי אני עוזב.
לא אגיד עלייך לעולם מילה רעה,
אז אל ייחר אפֵּךְ, אל תעזביני, נסי לרגע במקומי, אולי תביני, האזיני.

את התקווה היחידה, אהבתי הראשונה. צלחת איתי לילות טרופים כבדי שנה.
את תחנת הרדיו הישנה.

מילים: הדרה לוין, לחן: הדרה לוין