הקליינט האחרון

זוֹ הַשָּׁעָה שֶׁאֵלֶיהָ כָּלוֹת עֵינָיו:
כְּשֶׁהַבַּר נִסְגָּר.

מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵט אֶת כְּנַף הַפְּסַנְתֵּר,
עוֹטֵף אוֹתוֹ בְּתַכְרִיךְ יָרֹק.
מִישֶׁהוּ מְדַשְׁדֵּשׁ מִשֻּׁלְחָן לְשֻׁלְחָן,
קוֹטֵם אֶת הַנֵּרוֹת הַכָּלִים.

פִּתְאֹם פּוֹלֵחַ אוֹר גָּדוֹל,
כְּמוֹ אִזְמֵל, כְּמוֹ מְצִלְתַּיִם –

מַחֲרִישׁ אֶת כָּל הַלַּחֲשׁוּשִׁים
מִפֶּה זָקוּר לְאֹזֶן פְּעוּרָה,
מְשַׁתֵּק אֶת הַבִּרְכַּיִם
הַבּוֹרְקוֹת בַּמִּסְתָּרִים,
מַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים
שֶׁבְּשָׂרָם אֶחָד בָּאַפְלוּלִית.

הַצֶּוֶת מִתְקַהֵל בַּלָּאט בִּקְצֵה הַבַּר
אֶל פֻּלְחָן עַתִּיק-יוֹמִין,
בַּדְּמָמָה הָעֲשֵׁנָה
נִשְׁמָע רַק רִשְׁרוּשׁ הַשְּׁטָרוֹת,
עוֹבֵר וָשָׁב כְּמוֹ אִוְשָׁה שֶׁל תֹּף.
שְׂפָתַיִם מְמַלְמְלוֹת הַשְׁבָּעוֹת רַכּוֹת,
אֶצְבָּעוֹת פּוֹעֲמוֹת אָמֵן.

הַגֻּלְגֹּלֶת הַיּוֹשֶׁבֶת אֶל כֵּס הַקֻּפָּה
מְחַיֶּכֶת בַּחֹשֶׁךְ:
זֶה רֶגַע הָאֱמֶת,
הַדִּין בְּלִי מֶתֶק שֶׁל חִיּוּךְ,
אֲבָל מָחָר – וְשׁוּב מָחָר –
הַפְּסַנְתֵּר יִפְרֹשׂ כָּנָף,
הַלֶּהָבָה תְּכַרְכֵּר מִנֵּר אֶל נֵר,
וַאֲנִי – חֵי רֹאשִׁי! – אֶקְרֹם בָּשָׂר וָרֹד
וְנַעֲשֶׂה חַיִּים!

מילים: ט. כרמי, לחן: יובל יבנה