נשימת האדמה

שוב הלב יוצא אל הגליל
שוב אני צריך מרחב
מההרים קורא לי החליל
המפזר צלילי זהב
וכשאני יוצא לרחוב
אני עומד בתוך שממה
אך כבר כפות רגלי חשות
את נשימת האדמה

באוטובוס בדרך לגליל
אני רואה מהחלון
עם עצבני שמאוהב במכונית
ומתחפר בתוך בטון
וכשאני עוצם עיניים
אני שוקע בדממה
וכבר שומע באוזני
את נשימת האדמה

בצריף של עץ, בואדי בגליל
אני יושב עם איש יפה
ריחות שומר ואזוב מתערבבים
עם ניחוחו של הקפה
ואז אני יוצא החוצה
אל השקיעה האדומה
נופל אפיים ונושם
את נשימת האדמה

מילים: יובל יבנה, לחן: יובל יבנה