פתאום לאט לאט

פִּתְאֹם לְאַט לְאַט
יָצָאנוּ מִסָּלּוֹן הַזִּכָּרוֹן. אוֹר מְזַעֲזֵעַ
הֻקְרַן עַל הַמָּסָךְ
רְאִינוֹעַ-אַהֲבָה.

אַתְּ מְבַשֶּׁלֶת מָרָק בַּמִּטְבָּח.
אֲנִי שָׂם תַּקְלִיט, לוּאִי אַרְמְסְטְרוֹנְג,
מַאֲזִין לִזְרִיחַת מֹחוֹ הַמִּתְמוֹטֵט,
לְמִצְחוֹ הַשָּׁחוֹר, הַמַּזִּיעַ.

"אַתְּ אִשָּׁה, אֲנִי גֶּבֶר, בּוֹאִי נִתְנַשֵּׁק".
עַכְשָׁו, בַּמִּטְבָּח, בַּסַּלּוֹן.
לִצְלִילֵי פְּסַנְתֵּר יָשָׁן, פִּתְאֹם לְאַט לְאַט,
אַתְּ כָּבָה.

מילים: אריה זקס, לחן: יובל יבנה