נאום היונה

איני יודעת אם השחר כבר הפציע
איני שומעת את המיית אחי ואחיותי
איני יודעת אם החורף כבר הגיע
בכלוב אני יושבת כדרך אבותי.

הניחו לי לעוף על פני שדות ואילנות
על אפיקי מים על אגמים ועיינות
שלחו אותי אולי אני יונה מבשרת
שאגרת קטנה אל כנפה מחוברת.

אני יונה בת יון לבית פורשי כנפיים
שושלת ארוכה מאוד של אסירי הדרור
אני לבנת כנף ואדומת עיניים
בתוך הכלוב בלי הרף סובבת סחור סחור.

הניחו לי לעוף...

מילים: אהוד מנור