בסנדלייך

שורק הרוח בצמרות הזיית.
פושט הערב על הרים. ידום חליל...
ומה רחוק, רחוק הוא שם הבית,
ומה בודד, בודד אל המישלט. אנוד בשביל.

לפתע שור! השביל בהיר, זורח,
באלף אבוקות לוהב לעומתי,
והיגון כמו ענן בורח!
כי את עברת! עברת בסנדלייך בדרכי.

כי את עברת, עברת בסנדלייך!
רכה ואלמונית חמקת לגיא...
ורק האור ! האור שבעינייך,
הלך עימי, הלך בעיקבותי...

ולא אדע מנין זו קורנת.
פסעת קלילה לגיא בערב האפור?
ולקראתך דרכי המיותמת.
לבשה חיוך. פרחו קוצים. פרחו בנטף מור.

ומני אז זכור תמיד אזכורה -
הפגישה האלמונית באין מילים.
ובלכתי בודד אביט אחורה.
אולי אראך חומקה, חומקה לגיא בסנדלים!

כי את עברת, עברת בסנדלייך...

מילים: אברהם בן זאב, לחן: ניסן כהן הברון