עיניי

זה זמן שלא יחזור,
אולי טוב לך הרגע,
תעצור בלב תשמור,
תרגיש ת'טעם של חייך.

אנשים ממהרים לא מפספסים רמזור אדום
לא עץ ירוק אולי נספיק עוד לעבור,
במירוץ אל הכפור במקום ללא אור,
לא נביט לאחור נשמור על המספר בתור,
בטן כבר שבעה - עין רעבה,
לספק את אהבתנו דרישותינו היא רוצה,
שואפים אל הר גבוה, חומדים את הצדדים,
רודפים אחרי הרוח ת'נשמה משעבדים.
במקום לחיות כמו מלך - לצורך עבדים,
לא מחפשים כיוון - את הדרך מאבדים,
זו לא רכבת אל ההר זו רכבת של שדים,
עבדים מפוחדים מרגישים אבודים
לכודים ושדודים, מהאמת מנודים,
מול השמש הם עומדים, עשירים אך מרודים,
בלי בושה איך הם מודים שהם כל כך מיוחדים -
הם רק הולכים ומתאדים.
העומד רוצה לשבת היושב רוצה לשכב,
מתהפך לו על הבטן וחוזר לו על הגב,
מוטרד מהמחר אולי כי לא טוב לו עכשיו,
נהיה מבסוט לרגע עם שרשרת מזהב,
בעצמו מאוהב מהשאר הוא מאוכזב,
לא מבין ולא מפנים שהטוב אותו עזב,
אם תדקור אותו בבטן איך ייתן לך את הגב,
אם תרעיב אותו לאוכל איך הוא לא יהיה גנב?

עיניי לא צרות בכל,
לא אוהב את היקר, לא רודף אחרי הזול,
תיתן לי בקטן, או בגדול,
אני אודה לך על הכל,
על הכל...

בנאדם לא אדם יש לו זמן למהר,
אבל אפילו לא שנייה אחת לשבת להרהר,
לנבור לברר את עצמו לשחרר מצימאון שלא רווה גם אם ישתה כל הבאר,
מסונוור מהממון כמו עדר בהמון,
מרוויח איזו אלפייה חושב שהוא ברון,
עבד כי ימלוך, או מניאק כי יחטוף?
אנשים לא מרגישים - כל הזיהום נשטף לחוף,
מתי יהיה פה סוף, מתי נראה ת'נוף,
עולם שהוא רגוע לא מחפשים את מי לטרוף,
לדחוף להדוף לתפוס ולשרוף להפיל ולרדוף עד שיהיה הסוף.
נפוליאון אשר כבש חצי עולם בלחימה
לא לקח איתו לקבר לא עיר לא מדינה,
קיבל הרבה כבוד נחשב עם דעת ובינה,
היום נפוליאון זה סתם שם של עוד גבינה.
המחר זה רק מחר, האתמול מזמן עבר
ההווה הוא שנותר לתפוס אותו לא מאוחר,
זה זמן שלא יחזור אולי טוב לך הרגע,
תעצור בלב תשמור תרגיש ת'טעם של חייך.

עיניי לא צרות בכל,
לא אוהב את היקר, לא רודף אחרי הזול,
תיתן לי בקטן, או בגדול,
אני אודה לך על הכל,
על הכל...

מילים: תומר עג'ם, לחן: תומר עג'ם