בין אביב לענן

בין אביב לענן את שירינו זימרנו,
הלוך וזמר אל נירים אפורים,
אך, ראו ילדים, בשדה שעברנו
כבר עלתה החיטה וירוקים הכרים.

לא נשכח ילדים כי בלילה, עוד אמש
ירד המטר על שדה ועל גן;
לא נשכח שאביב הוא ילדו של השמש
אך גם בנן השובב של דמעות הענן.

האביב - זה הצחוק,
הענן - זה הבכי
עת הלב יענן, דמעתנו תיזל,
אז יבוא האביב לנגב את הלחי,
או פשוט יחייך ויאמר: זהו טל!

בחיי, זה רק טל שהשכים, אנא, רע
שא עיניך וראה: בין קרעי העבים
מסתנן אור של שÀבָט, בכתפם הוא נוגע
ניפרד לזמן מה, ידידי הטובים...

האביב בצבאות סביוניו כבר הגיע
ופורחות לקראתו שקדיות בכרמים
רק ענן ערירי בשולי הרקיע
ישאר להמטיר את אחרון הגשמים.

האביב - זה הצחוק...

מילים: נתן יונתן