המאה העשרים ואחת

העייפות הזאת
והצפיפות הזאת
לסחוב את עצמך כל בוקר מחדש
וכשנמאס לך לרדוף סביב עצמך
אתה נדרש לעמוד זקוף

וכל העיר הזאת
המהומה הזאת
לחשוף את עצמך כל לילה מחדש
ומתחשק לך פשוט למחוק אותך
להרגיש טיפה מציאות

ואיך רציתי שתהיי אמיתית
ושתבואי לדבר איתי
ואיך רציתי שתהיי אמיתית
ושתבואי לחבק אותי
אולי הייתי פחות לבד
איתך ולא בתוך מרדף
אולי נגיע לסוף הקרב
ניגע, ננוח ונאהב

הריטואל הזה
הוירטואל הזה
שכולם אוהבים לזרום
אל החלום הזה
הגהנום הזה
הוא לא מוביל לשום מקום

ואיך רציתי שתהיי אמיתית...

השתגענו מבדידות
והלכנו לאיבוד
בעולם דוהר מהר
שכחנו לדבר

מילים: דורון מדלי