סוף הלילה

שיכורה נפלתי מפתחו של בר,
הלילה צחק לי, היה לי קר.
המדרכה סיפרה חלום
לכביש הישן.
איש זקן עמד לו בפינת הרחוב ועישן.

עברה שם מכונית אחת
ולא היה נהג,
אני נכנסתי לישון מתחת גג.
פתאום ישב שם מישהו,
שותק ומחייך,
עצמתי את העניים מבלי לשאול: איך?

לא היו שמיים למעלה
ולא היו לי בקשות,
כי בסוף הלילה
השעות הכי קשות.

בוקר טוב לשמש,
חם לעננים,
לבחור מאמש יש פתאום פנים.
כוס קפה קיבלתי
בלי שום שאלות.

אין זכר לכוסית שיכר, ללילה קר מחוץ לבאר,
לטעם מר וכאב ראש, שעה שלוש.

מילים: מירב רוט, לחן: ורד הררי