בני

הוא קם ללכת, זה היה בחורף,
אל דרכי הלילה שבהרים.
אל המלחמה הלך, מכיוון העורף.
ואימו עמדה שם, כמו מוכת סחרחורת.

"בני, בני",
קראה אליו.
"בני, בני",
בכתה עליו.
"בני, בני שלי".

"שתשוב בשלום, בני שלי החי.
חזור הביתה, חזור, חזור אלי.
היה לי ילד, עכשיו, פתאום, עזב.
הו ריבון עולם, שישוב מקרב".

"בני, בני"...

אביב הפציע, אחרי החורף,
בדרכי הבוקר שבהרים.
גדוד של חיילים, חזר לכיוון העורף.
והאם עמדה שם, כמו מוכת סחרחורת.

"בני, בני"...

"למה זה לא חזר, בני שלי החי?
לא שב הביתה, חזור, חזור אלי.
היה לי ילד, לא עוד ישוב משם.
הו ריבון עולם, למה זה נדם"?

"בני, בני"...

מילים: דודו ברק, לחן: עממי