אדמונית

זוכר אותה כשהייתה קטנה
ושיחקנו מחבואים
ובמשך הזמן היא עברה לה מכאן
וגדלה במקומות שונים.
ומאז בגלל שנותר חלל,
בעצבות לי עברו שנים
כי אהבתי אותה והייתי איתה
ובילינו יחדיו ימים.

היא יפה ואדמונית,
שתי צמותיה להבה.
אדמונית וחיננית,
אפשר למות מאהבה.

חלפו שנים, השתנו זמנים,
רק אצלי היא אותו דבר,
כי בימי-אביב לא רציתי לריב
עם לבי שכמעט נשבר.
האמנתי בה וחיכיתי לה
וחייתי לי בעבר.
צחקו אנשים וקראו לי תמים
ואמרתי: "אין דבר".

היא יפה...

וכעת נמשך ונשרך הזמן
בו יצאה מתוך חיי.
נטבעו חורפים ארוכים וקרים
בזיכרון געגועי.
וברגע בואה האביב שוב ירד,
לא חמק הוא מידי.
היא כשמש זרחה והביאה ברכה
ושמחה לכל ימי.

היא יפה...

מילים: שלמה כישור, לחן: עממי רוסי