שירת רבים שירת יחיד

על הדשאים הרטובים, ניצבת מקהלה.
הנה, כי כן, שירת רבים, על סולמות עולה.
והשמיים נפתחים בנוגה כה בהיר.
וניצבים המלאכים, בכלי ניגון ושיר.

וקול המון כקול שדי,
נוגע בשחקים.
וכל זמר הוא נזר חי,
בפני האלוקים.
וכל אחד מהם אחד,
אחד ואין שני.
אחד יחיד ומיוחד,
בתכלת ושני.

שירת רבים, שירת יחיד, אמרה המשוררת.
אותה הגברת בשינוי כנפיים ואדרת.

שירי מקדש, שירי חולין, מזמור תפילה ונהי.
וכינורות וענבלים נוגנים, נוגנים, לו יהי.
יהי הזמר בעולם חומק ממצרים.
אדם, חוה כולם, כולם, לעד יהיו שרים.

וקול המון כקול שדי...

מילים: דודו ברק, לחן: יואב נטע