לתמונת אמא

תמונתך כה שלווה את אחרת:
קצת גאה ונבוכה על שאת - אמי.
מלווה בדמעה ובחיוך מוותרת
ומעולם אינך שואלת "מי?"

לא תמהת, לא רגזת, עת באתי אלייך
מדי יום ביומו ואמרתי: "תני!"
את הכל הבאת לי במו ידייך
רק מפני שאני – אני.

ויותר ממני את היום זוכרת
את יגון-ילדותי, ונפשך כבר פתרה:
עת תבוא אליך הבת הבוגרת,
היא תביא את ייאוש תוגתה שבגרה.

כן. אבוא רצוצה ולא אשאל לשלומך.
לא אבכה בחיקך, לא אלחש: "אמי!"
את תדעי:
זה שעזבני היה לי יקר ממך
ולא תשאליני: "מי?"

מילים: לאה גולדברג, לחן: חגית כפיר