בת שש עשרה

כשהייתי בת שש עשרה,
יצאתי לרחוב במוצאי שבת;
האיש הלא נכון ניגש אלי.
הזמין אותי לסרט,
וכף נקבע שבחיי,
חיי החד פעמיים,
כבר לא אהיה גברת.

וכך נקבע שהירח,
יהיה אור - העבודה שלי,
והשמיים הגבוהים,
תיקרת חדר - הקבלה שלי.

כשהייתי בת שש עשרה,
יצאתי לרחוב במוצאי שבת;
לו בא אז רק הגבר הנכון,
מזמין אותי לסרט,
היה נשמע סיפור חיי,
חיי החד פעמיים,
מאופרה אחרת.

ואז היה הירח,
אור החלומות שלי,
והשמיים הגבוהים,
חופת געגועים שלי.

כשהייתי בת שש עשרה...

מילים: חנוך לוין, לחן: אלכס כגן