ליידי גודייבה

כבר במאה האחת עשרה,
גילתה ליידי גודייבה,
שהמחאה הטובה ביותר
נגד העלת המיסים,
היא הורדת הבגדים.

ליידי גודייבה אישה עדינה,
נקיה, חרוצה, מנומסת,
ליידי גודייבה רעיה נאמנה
בת 35 ותוססת.

בלילה חורפי התפתלו על השטיח,
בין נרות דקיקים, נוצצים,
בין יינות לגבינות, כשנכשל הוא הבטיח,
להקפיא את גידול המיסים.

ליידי גודייבה גבירה לדוגמא,
אמיצה לבנה ואוהבת.
ליידי גודייבה מסורה לעמה,
ואת כל מחסורו היא כואבת.
שבוע חלף, הוא שכח את שהבטיח,
וכשבאה אליו בחימה,
"המיסים יבוטלו", הוא צחק והטיח,
"אם על סוס תרקדי ערומה".

ליידי גודייבה תפילות לחשה,
באמבט שושנים ושרף אורן,
לידי גודייבה חפפה את ראשה
במרקחת ביצים וציפורן.

בבוקר בהיר לבושה בחסדיה,
היא רכבה על סוסה אל העיר,
והרוח ליטף את ביטנה ושדייה,
את הדם בעורקיה הסעיר.

ליידי גודייבה מצאה את אושרה,
עירומה על גב סוס מידי שחר,
ליידי גודייבה עם אושרה דהרה
רק ימים לאורכו של הנחל.

לפתע ירדו המיסים כמו שהבטיח,
והליידי הובלה לטירה.
בעלה את הדלת נעל והבריח,
והפקיד סייסים לשמרה.

ליידי גודייבה, גבירה מעונה,
כל היום לעצמה מחייכת.
ליידי גודייבה, אסירה במעונה,
ועל כל סיסיו מברכת.

מילים: אהוד מנור, לחן: צביקה פיק