מוישה מוישה

מוישה, מויש שלי נסע למילואים
יושב בתעלה חודשיים מלאים
תבוא כבר חזרה, יוצאת לי הנשמה
עד שאראה אותך שקט לא אדע.

על השולחן פרחים אני לך אשים
מעדני מלכים לך אני אכין
תבוא כבר חזרה, יוצאת לי הנשמה
חודשיים מילואים מתים מגעגועים.

על מיטתך אמתח סדין לבן וצח
עיניך נעצמות, אצא על בהונות
תבוא כבר חזרה, יוצאת לי הנשמה
עד שאראה אותך אמות מדאגה.

מוישה! סוף סוף באת!
או-הו, יש לך צורה...
תוריד את הנעליים, רק עכשיו שטפתי את הרצפה
תשים את הכביסה בחוץ על הגזוזטרה
לא, אל תפזר בחדר
תראה, כבר יש אי-סדר.
קודם להתקלח? נו טוב, שיהיה
אני חשבתי דווקא שקודם נשב, נשתה ספל קפה...
מה? אין שמה סבון? אז תוריד מן הארון,
רק תקטין קצת את הזרם, עוד תעשה לי שיטפון!

תנמיך את המקלט, שעה שלוש כמעט
בין שתיים לארבע זו שעת המנוחה
תבוא כבר לאכול, הכנתי את הכל
האוכל יתקרר, נו מוישה... תמהר...

הכל כבר האש, הסטייק יהיה יבש
זה כל כך מייאש, מדוע תתבושש
בוא רגע למטבח, הברז לא נפתח
ואם אתה כבר בא תביא את הצבת איתך!

גם הכיור סתום, כבר לא יורד בו כלום,
מוישה, מה איתך? למה השארת את הנעליים בחוץ?
אני אמרתי לך?! התכוונתי שתוריד אותן ותיקח אותן איתך!
אתה נועל אותן? בשביל מה, רק עכשיו חזרת הביתה, מוישה
מוישה, לאן אתה הולך, מוישה?

- יורד לתעלה, לתפוס לי קצת שלווה

מילים: שולמית מגידו, לחן: דרורה חבקין