מרגניות

בחורש קטן, לא הרחק מהפלג
פרחי מרגנית יפרחו
כשמש קטנה הם, עם לובן קרניים
כשמש הם, טרה, לה, לה, לה

טיילה לה שם חוה, שקטה וחולמת
וזהב צמותיה פרועות.
זקוף צוארה, מפזמת ושרה
ושרה לה, טרה, לה, לה, לה

בחור בא מנגד, תמיר וגבוה
ושחור תלתליו כפחם
עיניו בוערות ופגש בה שמח
פגש בה הוא טרה, לה, לה, לה

"הו מה תבקשי פה ומה זה אבד לך
בעשב למצוא מה תרצי?"
"פרחי מרגנית" היא אמרה והסמיקה
הסמיקה לה, טרה, לה, לה, לה

"העוד תחפשי ואני כבר מצאתי
את זו היפה בחורשה
מרגנית עם צמות, ספירים הם עיניה
עיניים לה, טרה, לה, לה, לה

"לא, יש לי פרחים כבר, פשוט התבלבלתי
ארצה יש פה פלג קרוב
"הפלג יבש, צמאונך לא ירווה כי
הפלג הוא, טרה, לה, לה, לה

"לשתות לא ארצה, אני צל מחפשת,
השמש צורבת, מכה".
"שחורים תלתלי וקרים מכל צל הם"
בחורש היא טרה, לה, לה, לה

"צמאה ילדתי, עייפה הקטנטונת,
המותר לאחוז בידה
המותר ללטף, המותר לי לנשוק לה
מותר לי גם טרה, לה, לה, לה

"עזבני, אסור, זו אמי האוסרת
אמי רגזנית וזקנה"
"היי - אמא, מה אמא, עצים - רק עצים פה"
ושנינו וטרה, לה, לה, לה

"רואים ..." "לא רואים".
"הו שומעים ..." "מי שומע",
החורש עיוור ועבות
חבקי וראי הן אני כה רוגע
נושק לך רק טרה, לה, לה, לה"

השמש שקעה, הבחור נעלם לו
וחוה'לה עוד בחורשה,
צופה למרחק הזויה - מפזמת
את זה המזמור טרה, לה, לה, לה

מילים: זלמן שניאור