נואבה

שמש של בוקר
אני מתעצל
עד ששוקעת
שוכב לי בצל
רגע של שקט
שלא מסתיים
סוד שלחשתי
פתאום מתקיים

סתם בן אדם
אוכל שותה נרדם
בלי זימים ובלי כנפיים
כבר אחר הצהרים
את תגלי
את המחבוא שלי
עוד מעט יבואו מים
בואי נתחבא בנתיים
בתוך צדפה

שקט, ים, חופש שם
במרחק, אופק דק
פס זהב, זכר לשמש
גדולה
נפלה, צללה

סתם בן אדם
אוכל שותה נרדם
בלי זימים ובלי כנפים
כבר אחר הצהרים
את תגלי
את המחבוא שלי
עוד מעט נלך למים
בואי נתחבק בינתיים
בתוך צדפה

שקט יםƔ

מילים: נירית ירון