פאנצ'ר

קניתי מכונית די יפה,
עם שעונים מקסימים...
לא יודעת להחליף גלגל,
היו לי פחדים.
יום אחד הייתי על יד הקסטל -
היה לי פאנצ'ר.
עמדתי שם עם המכונית, כולם טסו,
עבר שם אחד עם מכונית גדולה,
החליף לי את הגלגל
אמר: נשים צריכות להוליד ילדים.

אולי זאת אהבה,
אולי כן, אולי לא, לא, לא, לא
אולי זאת אהבה
אולי...

שמו עמוס.
אחר כך צלצל.
שאלתי - מדוע?
המכונית בסדר...
- רצה לקפה,
הלכנו לקפה, הלכנו לקולנוע,
שם ידיים, צחקתי.
יש לו פנים די יפות,
יש לו גם אישה וילדה,
בבית עם מכונית, אני מחכה.

אולי זאת אהבה,
אולי כן, אולי לא, לא, לא, לא
אולי זאת אהבה,
אולי...

נעשים תלויים.
אמא כועסת: מה איתך
נערה נבונה עם מכונית ומשרה
עם פנים כמו שלך,
יש לו גם אשה וגם ילדה.
אמרתי: גם כלב,
לא צחקה...

אולי זאת אהבה...

היא כעסה -
אהבה זאת דרך,
זו פרשת דרכים תמידית,
זו הצטלבות חד פעמית לתמיד.
זה לקום בבוקר
לא להיות לבד
לשלם חשבונות,
לא לתקן פאנצ'ר, לא.

זאת לא אהבה,
אולי כן, אולי לא, לא,
זאת לא אהבה,
אולי... אני יודעת...

חזרתי הביתה ולא ידעתי מנוחה,
ברדיו פסטיבל שירים חסידיים.
חיכיתי, היתה דממה -
עד שצלצל ואז נגמרה.
שרק יבוא,
שרק לא יבוא,
נשים צריכות ללדת ילדים.

נשים צריכות ללדת ילדים,
אולי כן, אולי לא, לא, לא, לא,
נשים צריכות ללדת ילדים
אולי, כן?
לא!

מילים: יורם קניוק, לחן: דפנה אילת