היא לא תדע

כשהמחוגים מראים שכבר נגמר
ובתוכי הכל פתאום נשבר
אני מביט כמו פעם לעבר
פוחד לחשוב שבלעדיה אין מחר
כשהדמעות עוצרות את המילים
ובלילות רואה מולי צללים
אני מקשיב כמו פעם לחלום
רק בליבה אוכל למצוא את המקום

היא לא תדע מה שעובר עליי
היא לא תיגע לאט בשתי ידיי
היא לא תהיה לעד לא תישאר
הגוף צמא אליה לב בוער

אלפי שתיקות ולב אחד חצוי
לאט מבין לא נותר סיכוי
רואה תמונה שלה צוחקת על הקיר
ומתפלל שמשהו אותה יחזיר

מילים: גל שריג, לחן: אוהד אלישע