כמו לסערה

הייתי רץ חופשי ברחובות
לא שייך, לא נותן תשובות
הייתי רץ חופשי בתוך שדות
אוסף חיות אבודות

לא היה לי חבל או אישה
פתאום היא כאן, והיא כל כך קשה
להתעורר כבר לא בחדר זר
כי אני נשאר

בלי להרגיש חדרה לתוך תוכי
ככה מולה ערום אני
לא מסתתר, לא משחק
לא מנסה להיות מצחיק

התקרבתי כמו לסערה
היא היתה כל כך סגורה
לא מסתתר, לא משחק, וכולי צועק

האדמה רועדת וחמה
הולך יחף, הולך לישון איתה
האדמה רוקדת תחתי
ולא הרגשתי מתי

זה לא קרה בבוקר מסוים
לא שקיעה ולא על חוף של ים
היא התגנבה בחושך השותק
ולא יכול לנתק

בלי להרגיש חדרה לתוך תוכי...

מילים: חנה גולדברג, לחן: ניקי גונן