נפרדים לאט

כשאורות החדר נסגרים כבר בסופו של יום
ואנחנו שנינו נמצאים שוב באותו מקום
כך לאט לאט מחליפים מבט אחד
ולמרות הקשר מרגישים לבד
את ודאי יודעת שהגיע זמן לומר שלום
אך בלב פוחדת מנסה לחשוב שזה חלום
שוב אנחנו כך מחליפים מבט ובתוכנו מרגישים לבד

כך אנחנו שנינו נפרדים לאט
כל שבינינו כבר נשכח כמעט
בתוכנו פוחדים, שוב בודדים
כך אני ואת
נפרדים לאט
ובתוך הלב מרגישים לבד

שנינו כך כל ערב רק שותקים ולא אומרים דבר
כי הכל בינינו נאמר כבר וודאי מותר
מנסים לאט לחפש מגע של יד ובתוכנו מרגישים לבד
עד מתי נמשיך כך שתי עינייך שואלות תמיד
שבתוך ליבך את שוב חוששת מאותו עתיד
שנינו נזכרים בעבר המאושר ויודעים שהכל נגמר

כך אנחנו שנינו...

מילים: ארלט ספדיה, לחן: אבשלום צוברה