ואלס

כשאמא של סימה עלתה לקיבוץ,
רקדו לפעמים על הדשא בחוץ,
קצת הורה, קצת דבקה, כולם עם כולם
נגד כל העולם.
ואמא של סימה, בחדר לבד,
פיזמה את הואלס שרקדה יום אחד,
מרחף וגדול וקרוב עד כאב –
כך רוקדים רק עם הלב.

הביטי, הואלס לא נדם, רק נרדם,
הוא תמיד בהיכון לסיבוב משולש.
הוא אצלך בעיניים, ברגל, בדם.
הוא שלך, כמו חדש.

לסימה היו ריקודים אחרים.
גם היא לא החסירה לילות סוערים.
בבוקר חזרה מהטוויסט והרוק
אל האור המתוק.
אבל לפעמים, כשהלב התעטף,
הייתה מתפללת ליד על כתף
שתישא רק אותה עם הואלס הרחוק
מהרעש של הרוק.

הביטי, הואלס לא נדם, רק נרדם . . .

לסימה יש בת מדליקה ודקה
שזזה ממש כמו בובה מתוקה.
בדיסקו עומדים כל הצפונים בתור,
אבל היא – מה זה קור.
הכי היא אוהבת לרקוד לבדה
בתוך האורות היא חידה יחידה,
היא עוצמת עיניים, היא רק עם עצמה.
מתגעגעת למה?

הביטי, הואלס לא נדם, רק נרדם . . .

מילים: חיים קינן, לחן: רמי גורן