עכשיו לנשום

אולי היה ולא ראיתי,
אולי זה סוד שלא גיליתי,
אולי בגלל שכך קרה, אולי בתוך הסערה,
אולי כי שם אני נולדתי,
אולי בגלל שכך גדלתי,
אולי זה היא, אולי זה הוא,
אולי מאז היום ההוא

מה הסיבה, מה הגורם,
שזה רועד, שזה צורם,
ומי יאמר, יאמר לי כבר
איך האתמול הפך מחר?

עכשיו לקחת לי אויר, להתכוון ולבקש,
עכשיו הזמן שלי לבחור
ולברך על מה שיש.
עכשיו לפקוח העיניים, לקחת נשימה,
עמוק מתוך אין סוף שמיים,
עמוק מבטן אדמה.
עכשיו לנשום...

ומה יהיה ואיך יהיה,
ומה יהיה אם לא יהיה,
ואם ארצה ולא ייצא, עד שאגיע לקצה.
ואם אחמיץ או אוותר,
לא יישאר דבר יותר,
והבדידות, והבריאות,
ומה אספיק עד שאמות

מה השיעור, מה הייעוד,
האם ביחד או לחוד
ומי יאמר, יאמר לי כבר
מה הוא השביל שבו אבחר?

מילים: צביה אהרוני, לחן: חני דינור