הוי ארצי הורתי

הוי ארצי, הורתי, מדוע
כה שדוף נופך ועצב?
זיכרונה של ארץ חורגת
בלי משים עולה על הלב.

על גבעה - פירחחי אשוח,
במישור - ישישי אלון,
במורד, על חופי הפלג,
בנות ליבנה בכסות שבתון.

יד השמש תיקצר מתקוע
בלב היער רומח אדום,
יום תמים במישכן בני אורן
אפלה ריחנית וחלום.

הוי, אימי! הן נחלה עליך,
הן נתבע עלבונך מאל -
על מוכי צהרייך כקדם
עוד תרעיפי ניחוח וצל.

מילים: רחל