הסלסולים

האדמה הזאת ידעה ימים טובים מאלה,
הבראשית שלה אומרים, היה זוהר יותר.
אולי זה השנים, פה נגסו בפלא,
אבל אף פעם לא היה פה משהו אחר.

אותה השמש אז זרחה, אותו ניחוח לילה,
הבוסתנים המשכרים וצבע העלים.
אותם צלילים שמתעגלים בקצב מעלה מעלה,
מאז עולם תמיד תמיד היו פה סילסולים.

הסלסולים, הסלסולים,
הם מתבלים את האוויר.
הסלסולים, הסלסולים,
ומכשפים את כל העיר,
הסלסולים על הקשתות,
הסלסולים על השיער,
הם מתפתלים על הדלתות
וגם כובשים את המדבר
ולשירים, ולשירים,
הסלסולים הם העיקר.

כשאני לבד, וקר לי בידיים,
ורוח מזרחית פורצת לי מהחלון,
את הטמבור אני נוטל לי עם כוסית של יין,
ומסלסל עוד שיר שמחמם את הגרון.

כשסבא עוד סלסל שרקה אתו הרוח,
גם אבא וגם אמא סלסלו אני זוכר.
היום כשאני מלחין פזמון אני בטוח,
בשני קולות יפים הסלסולים הרבה יותר.

הסלסולים, הסלסולים,
הם מתבלים את האוויר.
הסלסולים, הסלסולים,
ומכשפים את כל העיר,
הסלסולים על הקשתות,
הסלסולים על השיער,
הם מתפתלים על הדלתות
וגם כובשים את המדבר
ולשירים, ולשירים,
הסלסולים הם העיקר.

מילים: יואב גינאי