לא מפקירים חבר

כשהזמן עובר והחשש גובר,
וים האדישות סביב אותך שובר
אתה בנפשך נובר
וכעסים אתה צובר
כי איש לא מאמין למה שפיו דובר
תמיד ידענו שאפשר לבטוח
וצריך לסמוך על חברים,
שחבל הצלה ניתן למתוח
מכאן ועד מעבר להרים.
אך כשהבוקר עולה, שותק וחיוור,
אני יודע שהייתי אילם ועיוור.
אז אם אתה שומע את קולנו,
אל תאמר נואש, אל תישבר.
מחר לא יבייש את אתמולנו,
אנחנו, רון, לא מפקירים חבר.

מילים: אהוד מנור