סוף מסע

ואם אביט לרגע לאחור
האם אראה את הבהובי האור
אשר ריצדו אל מול עיני אתמול,
כאילו מצוים:
אל תט ימין או שמאל.

ואם אביט אל ארץ הילדות,
האם אדע היכן נפלה טעות.
מתי ננטש אותו חלום כה טוב.
מדוע וכיצד
הוחלף בצל קרוב.

ושתי עיני עייפו מלחפש,
ומעכשיו הן מצפות לנס.
בסוף מסע,
האם אפסע אל אור לפתע,
אל תוך האור
שבליבי אזכור.

את כל השאלות אשר הפכו
מילים כה חלולות,
המבטים כבדי הדאגות,
עכשיו אותן עיניים
לי הן לועגות.

היו מילים חמות ונלהבות,
ותקוות היו כל כך גבוהות.
לפני זמן רב חיכיתי לבאות,
אי אז כשרק רציתי ילד להיות.

ושתי עיני...

מילים: אהוד מנור