עצי זהב

לפני שנים רבות, בטרם שחר
הייתי עם אבי בין הנוטעים
ממגדל המים עד השער
טורי שתילים ריחניים

אני עומד בתוך ירק גן עדן
בפרדס אשר מול כביש החוף
ציפורי הסבך שרות כקדם
אינן יודעות כי בא הסוף

עצי זהב, עצי זהב
הכל, הכל לשווא
היה היה, אבל עכשיו
בן ממרה פי אב

בתעלה זורמים הבוקר מים
שתי גומות מלאו כבר עד שפתם
מעדר אחוז בשתי ידיים
מעיר ולנסיות משנתן

הסעודה האחרונה מוגשת
בשומרון החלומות עוברים
סלח נא לי, אבי, נפשי נואשת
מחר יבואו העוקרים

עצי זהב...

אני רואה את אבא שר בשמש
צוחק ומחבק אותי בחום
אני שואל, האם ידי רושמת
שורה סופית בפרק החלום?

מילים: אהוד מנור