רצית בוהמה

המסיבה נגמרה, רק עשן עודו צף
באוויר, עם עדי אלכוהול וקצת בושם.
במזרח כבר אפור ואנקור מחוצף
מנקר שאריות כל כיבוד במרפסת,
רק אורחים אחרונים עוד שרועים על ספה
וכורסה ושטיח, תקליט אחרון
מנגן איזה סמבה, ילדונת יפה
מקשיבה, נים לא נים, למשורר עם כישרון
הוא לוחש: "אל תגידי אולי, פן ושמא
את ידעת כשנכנסת - רצית בוהמה".

"את רצית אהבה ישירה כמו רומן
שקראת בילדות, רצית קצב ויופי
ואושר, חיים סוערים עם אומן
מתייסר ויוצר, בן-אדם, איש עם אופי
אז כעת, כשראשי הכבד קצת נשען
על כתפך, ובגדי כבר נוטפים ריח יין
אל תגידי לי - 'לא' אל תאמרי - 'תן לי זמן
להכיר אותך קצת יותר טוב, כי עדיין
אנחנו זרים'! בלי אולי, פן ושמא
את ידעת כשנכנסת - רצית בוהמה".
כן, כבר בוקר בחוץ ואנחנו נלך
ברחובות הריקים, מוארי הגגות
אל חדרי, לא רחוק ואני בשבילך
גם אכין כוס קפה ובלי שום חגיגות
נכנס למיטה ואחר כך בערב
תאמרי לי שלום ותלכי לדרכך
ואני אשאר לי לישון ובלי הרף
המילים שאמרתי, עמוק בראשך
עוד יגידו לך בלי שום אולי, פן ושמא
את ידעת כשנכנסת - רצית בוהמה"!

מילים: אבי כהן