צמרמורת

מונטריאול 2001.
לפני שנים קבענו שניפגש כאן ב ‟ 1.1.2001.
חציתי אוקיינוסים, ועכשיו אני עומד פה,
מחכה לה, ואותה הצמרמורת תופסת אותי. שוב.

1966 ברחוב המזוין ההוא מספר חמש
על סדין אדום
היה קשה לנשום
שם נולדתי - בזזז - נולדתי פתאום
ילד נמוך
קצת עצבני
בחיים לא ראיתי את אבא שלי
ואמא הלכה
תמיד היא הלכה
הלכה לעבודה

1986
בג'קוזי יושב, קצת חושש
סוחר משומשות עם טבעת שחורה
עוקב אחרי
במכונית שכורה
ואז היא באה
באה לי פתאום
פותחת את הבזזז
עושה לי חום
צמרמורת

2001
כלום לא נגמר
הכל בעצם אותו דבר
הגירוי ההוא בקצה הבזזז
הולך וגובר, הולך וגובר

ואז היא באה
באה פתאום
פותחת את הבזזז
עושה לי חום
צמרמורת.

מילים: חנה גולדברג, לחן: עופר אקרלינג